בין המצרים ותשעה באב: המשמעות, המנהגים והדרך להתחבר לימי האבל

באמצע הקיץ הישראלי, כשהמדינה בחופשה והחופים מלאים, מגיעה תקופה שקטה ומיוחדת בלוח השנה העברי: שלושת השבועות, המכונים בין המצרים. הם מתחילים בצום י״ז בתמוז ומסתיימים בתשעה באב, יום האבל הלאומי של העם היהודי. עבור רבים זו תקופה של זיכרון, התבוננות ושינוי קטן בשגרה. גם מי שאינו מקפיד על כל המנהגים מכיר את תחושת היום עצמו, כשבתי הכנסת מתמלאים, אורות מעומעמים וקינות נקראות על הרצפה. במאמר הזה נסביר מה מציינים בימים האלה, מה המנהגים העיקריים ומה המסר שלהם לחיים בישראל של היום.

מה מציינים בבין המצרים

השם בין המצרים לקוח ממגילת איכה, המתארת את ירושלים בעת חורבנה. לפי המסורת, בי״ז בתמוז הובקעו חומות ירושלים בתקופת בית שני, ושלושה שבועות לאחר מכן, בתשעה באב, נחרב בית המקדש. גם חורבן הבית הראשון מיוחס לאותו תאריך, ולכן תשעה באב הפך לסמל של כל האסונות שפקדו את העם היהודי.

לאורך הדורות קושרו לתאריך הזה אירועים קשים נוספים, ובהם גזירות ורדיפות בתקופות שונות. כך הפך היום ליום זיכרון כולל, שמאגד בתוכו את הכאב ההיסטורי של העם.

בכך טמון גם עומקו של היום: הוא אינו רק זיכרון של אירוע רחוק, אלא הזדמנות להתבונן בהיסטוריה של העם כולו, על משבריה ועל יכולתו לקום מחדש.

מנהגי שלושת השבועות

בשלושת השבועות נוהגים במנהגי אבל מתונים, שהולכים ומתעצמים ככל שמתקרבים לתשעה באב. מקובל להימנע מחתונות ומשמחות גדולות, ורבים נמנעים משמיעת מוזיקה ומתספורת. יש גם מי שנמנעים מלברך שהחיינו על פרי חדש או בגד חדש בתקופה הזאת.

בתשעת הימים, מראש חודש אב ועד תשעה באב, המנהגים מחמירים. רבים נמנעים מאכילת בשר ושתיית יין, למעט בשבת, ונמנעים גם מכביסה, מרכישת בגדים חדשים וממשאים ומתנים משמחים. יש הבדלים בין העדות ובין הקהילות בפרטים, ולכן כל אחד נוהג לפי מסורת משפחתו או בהתאם להנחיית הרב.

עבור אנשים רבים, גם אם אינם מקפידים על הכול, אימוץ מנהג אחד או שניים הוא דרך להרגיש את הזמן. הימנעות ממוזיקה ברכב או מקניות לא הכרחיות, למשל, יוצרת תודעה שקטה של תקופה אחרת.

יום הצום עצמו

תשעה באב הוא צום של כחמש ועשרים שעות, מהשקיעה ועד צאת הכוכבים למחרת, בדומה ליום הכיפורים. מלבד הימנעות מאכילה ושתייה, נמנעים גם מרחיצה, מסיכה, מנעילת נעלי עור ומיחסי אישות. ביום הזה נוהגים גם לשבת על הארץ או על כיסא נמוך עד חצות היום, כמנהג האבלים.

בערב התשעה באב, בבית הכנסת, קוראים את מגילת איכה בניגון מיוחד ונוגה, ובבוקר אומרים קינות, פיוטים שנכתבו לאורך הדורות על החורבן והגלות. האווירה בבתי הכנסת שונה מכל יום אחר בשנה: אור עמום, פרוכת שהוסרה וקהל שיושב על הרצפה.

חשוב לדעת שלחולים, לנשים בהריון או לאחר לידה ולמי שזקוק לתרופות קבועות יש הקלות בהלכה. מי שחושש לבריאותו צריך להתייעץ עם רופא ועם רב לפני הצום, ולא להחמיר על עצמו מעבר למה שמותר.

גם המעבר אל סוף הצום ראוי לתשומת לב. לאחר צום ארוך בחום הקיץ, מומלץ לשבור אותו בהדרגה: לשתות מים ומשקאות קלים, לאכול מאכלים פשוטים ולא להעמיס על הגוף ארוחה כבדה מיד. בימים שלפני הצום כדאי להקפיד על שתייה מרובה, כדי להגיע אליו כשהגוף מוכן.

בין אבל לתקווה

למרות האבל, תשעה באב אינו רק יום של עצב. המסורת מלמדת שביום הזה נולד המשיח, כלומר דווקא מתוך החורבן מתחילה הגאולה. אחרי חצות היום מקלים במעט מהמנהגים, ובשבת שאחרי תשעה באב, שבת נחמו, קוראים בהפטרה את דברי הנביא ישעיהו: נחמו נחמו עמי.

המעבר הזה מאבל לנחמה מבטא רעיון חשוב במסורת היהודית: הזיכרון אינו נועד להשאיר אותנו בעבר, אלא לתת לנו כוח להמשיך. כך גם ט״ו באב, שמגיע כמה ימים אחר כך, הוא יום של שמחה ואהבה.

למי שמחפש דרך להתחבר, אפשר לבחור בלימוד בנושא, בקריאה בקינות עם פירוש או בשיחה משפחתית על המשמעות של זיכרון לאומי. גם ביקור בירושלים, ובמיוחד ליד הכותל, הוא חוויה מרגשת בתשעה באב.

הזיכרון של החורבן נוכח גם במנהגים שמלווים את חיי היום-יום לאורך כל השנה. יש שנוהגים להשאיר אמה על אמה של קיר בבית ללא טיח, לשבור כוס בחתונה ולומר אם אשכחך ירושלים. כך הזיכרון אינו מוגבל לשלושה שבועות בשנה, אלא שזור בתוך הרגעים השמחים ביותר.

המשמעות בישראל של היום

במדינת ישראל, תשעה באב קיבל משמעויות נוספות. לצד הזיכרון ההיסטורי, רבים רואים בו הזדמנות לחשוב על אחדות העם. לפי מסורת חז״ל, הבית השני נחרב בגלל שנאת חינם, ולכן ביום הזה מתקיימים מפגשים, שיחות ושיעורים שמטרתם לחבר בין קבוצות שונות בחברה הישראלית.

בערים רבות נערכים בליל תשעה באב אירועים פתוחים לכל הציבור, שבהם דתיים וחילונים, ותיקים ועולים, יושבים יחד ומדברים על מה שמחבר ועל מה שמפריד. המסורת העתיקה הופכת כך לכלי עכשווי לחיזוק הסולידריות.

כמה דרכים להתחבר לימים האלה, גם בלי להקפיד על כל ההלכות:

• להשתתף בקריאת מגילת איכה בבית כנסת או במרכז קהילתי
• להגיע לאחד מהמפגשים הפתוחים שנערכים בליל תשעה באב
• להקדיש זמן ללימוד על תקופת בית שני
• לעשות מעשה קטן של פיוס או חסד עם מישהו שאיתו יש מתח

לסיכום, בין המצרים ותשעה באב הם תקופה ייחודית שמזמינה אותנו לעצור באמצע הקיץ ולהתבונן בהיסטוריה, בכאב ובתקווה של העם היהודי. כל אחד יכול למצוא בה את המקום שלו, בין אם בקיום מלא של המנהגים, בהשתתפות במפגש קהילתי או ברגע אישי של מחשבה. המסר של הימים האלה, שמחורבן יכולה לצמוח בנייה מחודשת, רלוונטי היום לא פחות מבכל תקופה אחרת.